"שישי אישי במחולה"
ראיון אישי שנותן ספוט מיוחד, מקרב ומרתק
בכל יום שישי, נכיר מישהו יותר לעומק - מורים, רקדנים, הורים, וניחשף ל'אני הפנימי' ולצדדים שאולי לא הכרנו....
שם: שחר קאופמן
כנראה היחידה ב"מחולה" שהספיקה להיות בכל הסניפים שלה....חח. מלמדת כיום ב'מחולה רמת השרון', ב'מחולה מרכז' ו'מחולה סביון', אך גדלתי כרקדנית צעירה דווקא ב'מחולה ירושלים', ובהמשך, כשעברנו לכפר סבא – המשכתי כרקדנית ב'מחולה תל אביב'. ממש כל חמשת הסניפים... :)
כנראה היחידה ב"מחולה" שהספיקה להיות בכל הסניפים שלה....חח. מלמדת כיום ב'מחולה רמת השרון', ב'מחולה מרכז' ו'מחולה סביון', אך גדלתי כרקדנית צעירה דווקא ב'מחולה ירושלים', ובהמשך, כשעברנו לכפר סבא – המשכתי כרקדנית ב'מחולה תל אביב'. ממש כל חמשת הסניפים... :)
מי אני (משהו על עצמי) -
אז אני שחר, עוד מעט בת 21, רוקדת במחולה זו השנה ה18. התחלתי את הדרך שלי בגיל 3 ב''מחוליק'' בירושלים, ומשם ללהקות הייצוגיות של ירושלים ושל תל אביב. זכיתי ללמוד עם מיטב המורים - דורית הופמן, אלה יאיר, תומר יפרח, נטע קל... וכמובן מי שאני לצידה בחמש השנים האחרונות – כרקדנית וכעוזרת הוראה וזוכה לשאוב וללמוד ממנה בכמויות - נועה הופמן. בנוסף אני בלהקה הבוגרת – להקת מחולה – של יניב הופמן (שגם היה מורה שלי במחולה תל אביב בתיכון יצוגית).
בכתה ז' התחלתי להיות מד"צית, וכך הייתי כל שנות התיכון. משם קורס הכשרת מורי מחול והנה אני מורה :)
בתיכון הרחבתי כימיה וביוטכנולוגיה, ואני וחולמת (ומקווה להגשים את החלום) ללמוד רפואה ולהתמחות בנוירוכירורגיה (ניתוחי מוח, חוט שדרה, עצבים...).
התגייסתי לצבא באוגוסט 2017 לקורס מדריכות איסוף קרבי, אבל לצערי לא הצלחתי לסיים השירות הצבאי עקב בעיה רפואית שהתפתחה במהלך השירות.
בשנה שעברה התחלתי ללמד במחולה כמורה עצמאית, לאחר שנים שחלמתי לעשות זאת, והגשמתי את החלום הגדול, וכיום עובדת בעבודת החלומות :)
אוהבת מאוד לרכוש ידע ולחקור, מאוד עקשנית ונלחמת להשיג את המטרות שלי,
ומצד שני, מטורפת על פשוט לשכב על הדשא עם אוזניות ומוזיקה טובה ולהסתכל על השמיים, לרבוץ בים, ולחבק את האנשים שאני אוהבת :)
אז אני שחר, עוד מעט בת 21, רוקדת במחולה זו השנה ה18. התחלתי את הדרך שלי בגיל 3 ב''מחוליק'' בירושלים, ומשם ללהקות הייצוגיות של ירושלים ושל תל אביב. זכיתי ללמוד עם מיטב המורים - דורית הופמן, אלה יאיר, תומר יפרח, נטע קל... וכמובן מי שאני לצידה בחמש השנים האחרונות – כרקדנית וכעוזרת הוראה וזוכה לשאוב וללמוד ממנה בכמויות - נועה הופמן. בנוסף אני בלהקה הבוגרת – להקת מחולה – של יניב הופמן (שגם היה מורה שלי במחולה תל אביב בתיכון יצוגית).
בכתה ז' התחלתי להיות מד"צית, וכך הייתי כל שנות התיכון. משם קורס הכשרת מורי מחול והנה אני מורה :)
בתיכון הרחבתי כימיה וביוטכנולוגיה, ואני וחולמת (ומקווה להגשים את החלום) ללמוד רפואה ולהתמחות בנוירוכירורגיה (ניתוחי מוח, חוט שדרה, עצבים...).
התגייסתי לצבא באוגוסט 2017 לקורס מדריכות איסוף קרבי, אבל לצערי לא הצלחתי לסיים השירות הצבאי עקב בעיה רפואית שהתפתחה במהלך השירות.
בשנה שעברה התחלתי ללמד במחולה כמורה עצמאית, לאחר שנים שחלמתי לעשות זאת, והגשמתי את החלום הגדול, וכיום עובדת בעבודת החלומות :)
אוהבת מאוד לרכוש ידע ולחקור, מאוד עקשנית ונלחמת להשיג את המטרות שלי,
ומצד שני, מטורפת על פשוט לשכב על הדשא עם אוזניות ומוזיקה טובה ולהסתכל על השמיים, לרבוץ בים, ולחבק את האנשים שאני אוהבת :)
ציוני דרך חשובים בחיי (בעולם המחול ו/או בכלל)
בכיתה ו', הוקפצתי מצעירים ייצוגית לחטיבה ייצוגית (אז השמות היו אחרים), ובעצם הייתי התלמידה הכי צעירה שם. זה היה מעבר לא פשוט ומאוד מאתגר- חברתית, מקצועית ומורלית, אבל זו אבן דרך משמעותית בדרכי.
בכיתה ז' התחלתי בעצם חיים חדשים, ממש מאפס. עברתי מירושלים לכפר סבא והאנשים היחידים שהכרתי היו המשפחה שלי, והייתי צריכה לבנות את הכל מחדש, מה שהיה קשה מאוד, אך בדיעבד חשוב ומשמעותי לתהליך ההתבגרות שלי.
בשנת 2012 הפכתי לדודה לראשונה, בגיל 13! רגע מאושר ומרגש... וזה קרה כשהייתי באמצע כנס המחול באילת במסגרת מחולה... :)
בכיתה ט' הוקפצתי שנית במחולה, והועברתי לתיכון ייצוגית, ושוב חוויתי את האתגר והקשיים לרקוד עם גדולים ממני.
האודישן הראשון שעשיתי - פרוייקט בת שבע. לא התקבלתי - גרם לי לעצב ואכזבה מאוד גדולה, אבל לא ויתרתי, והמשכתי להילחם על האהבה הגדולה שלי שהיא בעצם פשוט לרקוד!
באותה שנה סיימתי יב', והופעת סוף השנה הייתה אחד הערבים המרגשים בחיי!
בהמשך, עשיתי את קורס הכשרת מורים למחול של וינגייט בשיתוף מחולה, מה שהקנה לי כל כך הרבה ידע ומשמעות למקצוע המדהים שלנו.
כיום - מלמדת בשלושה סניפים של מחולה, 14 להקות, 4 ימים בשבוע, רקדנית בלהקה מחולה, שמחה ומאושרת על כל מה שיש לי ונהנית בטירוף מהחיים שלי (טפו טפו!!) :)
בכיתה ו', הוקפצתי מצעירים ייצוגית לחטיבה ייצוגית (אז השמות היו אחרים), ובעצם הייתי התלמידה הכי צעירה שם. זה היה מעבר לא פשוט ומאוד מאתגר- חברתית, מקצועית ומורלית, אבל זו אבן דרך משמעותית בדרכי.
בכיתה ז' התחלתי בעצם חיים חדשים, ממש מאפס. עברתי מירושלים לכפר סבא והאנשים היחידים שהכרתי היו המשפחה שלי, והייתי צריכה לבנות את הכל מחדש, מה שהיה קשה מאוד, אך בדיעבד חשוב ומשמעותי לתהליך ההתבגרות שלי.
בשנת 2012 הפכתי לדודה לראשונה, בגיל 13! רגע מאושר ומרגש... וזה קרה כשהייתי באמצע כנס המחול באילת במסגרת מחולה... :)
בכיתה ט' הוקפצתי שנית במחולה, והועברתי לתיכון ייצוגית, ושוב חוויתי את האתגר והקשיים לרקוד עם גדולים ממני.
האודישן הראשון שעשיתי - פרוייקט בת שבע. לא התקבלתי - גרם לי לעצב ואכזבה מאוד גדולה, אבל לא ויתרתי, והמשכתי להילחם על האהבה הגדולה שלי שהיא בעצם פשוט לרקוד!
באותה שנה סיימתי יב', והופעת סוף השנה הייתה אחד הערבים המרגשים בחיי!
בהמשך, עשיתי את קורס הכשרת מורים למחול של וינגייט בשיתוף מחולה, מה שהקנה לי כל כך הרבה ידע ומשמעות למקצוע המדהים שלנו.
כיום - מלמדת בשלושה סניפים של מחולה, 14 להקות, 4 ימים בשבוע, רקדנית בלהקה מחולה, שמחה ומאושרת על כל מה שיש לי ונהנית בטירוף מהחיים שלי (טפו טפו!!) :)
הדרך שלי במחולה....
השפיעה, משפיעה ותמשיך להשפיע עליי לנצח.
גדלתי כל חיי במחולה, עברתי במחולה את ההצלחות הגדולות ביותר וגם את המשברים שלי. למדתי כל כך הרבה - על עצמי, על חינוך טוב מהו, על מה זה בית ומשפחה לא ביולוגית, על כבוד הדדי, על רצון תמידי להתפתח, ללמוד ולשאוף הכי גבוה שאפשר, על יחסי אנוש, צניעות, ענווה, מנהיגות, ויתורים, סדרי עדיפויות...!
ואת כל אלו - למדתי וממשיכה ללמוד מהמורים המדהימים שהיו לי לאורך השנים והשקיעו את נשמתם כדי לעשות אותי בן אדם טוב יותר ורקדנית טובה יותר, ועל כך אמשיך להודות להם לנצח!!!
לא תמיד היה קל. אבל בכדי להתחשל יש לעבור מכשולים, להתעלות, ליישם ביקורת, להקשיב ולהכיל את עצמך ואת הסובבים אותך.
איזו הופעה או ריקוד זכורים לי במיוחד / השפיעו עליי במיוחד במחולה? (כילד או כבוגר....)
שאלה קשה ברמות!!!
1. הסולו הראשון שקיבלתי בפצפוצים (כתה ב') - ריקוד אביב :)
2. בתיכון ייצוגית, הריקוד של נועה - "פרדוקס". חושבת שזה התפקיד שהכי התרגשתי לבצע. הצלחתי להתחבר אליו מהמקום הכי רגשי שיש, וממש סיפרתי לעצמי סיפור בראש שריגש אותי כל פעם מחדש שביצעתי אותו. מעבר לכך - זה כבוד מאוד מאוד גדול שיוצרים עלייך תפקיד ויצירה שכזו.
3. ממוריז - הסולו שלי במופע יב'. וואי, לא יכולה לתאר במילים בכלל את מה שעבר עליי כשביצעתי אותו. זה כבוד ענק לקבל נאמבר שלם שהוא רק שלך, התרגשתי עד דמעות בכל פעם שביצעתי אותו.
השפיעה, משפיעה ותמשיך להשפיע עליי לנצח.
גדלתי כל חיי במחולה, עברתי במחולה את ההצלחות הגדולות ביותר וגם את המשברים שלי. למדתי כל כך הרבה - על עצמי, על חינוך טוב מהו, על מה זה בית ומשפחה לא ביולוגית, על כבוד הדדי, על רצון תמידי להתפתח, ללמוד ולשאוף הכי גבוה שאפשר, על יחסי אנוש, צניעות, ענווה, מנהיגות, ויתורים, סדרי עדיפויות...!
ואת כל אלו - למדתי וממשיכה ללמוד מהמורים המדהימים שהיו לי לאורך השנים והשקיעו את נשמתם כדי לעשות אותי בן אדם טוב יותר ורקדנית טובה יותר, ועל כך אמשיך להודות להם לנצח!!!
לא תמיד היה קל. אבל בכדי להתחשל יש לעבור מכשולים, להתעלות, ליישם ביקורת, להקשיב ולהכיל את עצמך ואת הסובבים אותך.
איזו הופעה או ריקוד זכורים לי במיוחד / השפיעו עליי במיוחד במחולה? (כילד או כבוגר....)
שאלה קשה ברמות!!!
1. הסולו הראשון שקיבלתי בפצפוצים (כתה ב') - ריקוד אביב :)
2. בתיכון ייצוגית, הריקוד של נועה - "פרדוקס". חושבת שזה התפקיד שהכי התרגשתי לבצע. הצלחתי להתחבר אליו מהמקום הכי רגשי שיש, וממש סיפרתי לעצמי סיפור בראש שריגש אותי כל פעם מחדש שביצעתי אותו. מעבר לכך - זה כבוד מאוד מאוד גדול שיוצרים עלייך תפקיד ויצירה שכזו.
3. ממוריז - הסולו שלי במופע יב'. וואי, לא יכולה לתאר במילים בכלל את מה שעבר עליי כשביצעתי אותו. זה כבוד ענק לקבל נאמבר שלם שהוא רק שלך, התרגשתי עד דמעות בכל פעם שביצעתי אותו.
מה מייחד את "מחולה" בעולם המחול, ההוראה והחינוך?
מעבר לזה ש"מחולה" זה המקום הכי מקצועי וברמה הכי גבוהה שיש מהבחינה המקצועית -
מחולה זו משפחה שנייה. בין אם זה במסגרת להקתית ובין אם זה במסגרת בית ספרית. יש אווירה כל כך חמה ומקבלת, כל אחד ואחד הוא באמת עולם ומלואו.
במחולה התלמידים זוכים להנות מגיוון אינסופי של יצירות וריקודים, וחווים סגנונות מכל קשת הז'אנרים - פולקלור ישראלי, פולקלור עולמי, מחול מודרני, מחזות זמר, ג'אז, היפהופ, בלט ועוד.
במחולה כל תלמיד הוא ישות בפני עצמה. כל מורה ומורה מייחס חשיבות עצומה לתלמידים שלו, ומבחינתנו מעבר לעבודה זו באמת אהבה. החיבור של המורים עם התלמידים, האהבה והקשר העמוק שנבנה בין המורה לתלמידים שלו זה משהו שהוא יחיד ומיוחד במינו. המורים הופכים להיות דמויות משמעותיות בחייהם של התלמידים, תוך רצון להקנות ערכים ועקרונות, אוזן קשבת, חיבוק וביקורת. זוהי רשת ביטחון עבור התלמידים, מניסיון בתור תלמידה שהמורים שלה היו ויהיו לתמיד דמויות משמעותיות וחשובות בדרכי!
מעבר לזה ש"מחולה" זה המקום הכי מקצועי וברמה הכי גבוהה שיש מהבחינה המקצועית -
מחולה זו משפחה שנייה. בין אם זה במסגרת להקתית ובין אם זה במסגרת בית ספרית. יש אווירה כל כך חמה ומקבלת, כל אחד ואחד הוא באמת עולם ומלואו.
במחולה התלמידים זוכים להנות מגיוון אינסופי של יצירות וריקודים, וחווים סגנונות מכל קשת הז'אנרים - פולקלור ישראלי, פולקלור עולמי, מחול מודרני, מחזות זמר, ג'אז, היפהופ, בלט ועוד.
במחולה כל תלמיד הוא ישות בפני עצמה. כל מורה ומורה מייחס חשיבות עצומה לתלמידים שלו, ומבחינתנו מעבר לעבודה זו באמת אהבה. החיבור של המורים עם התלמידים, האהבה והקשר העמוק שנבנה בין המורה לתלמידים שלו זה משהו שהוא יחיד ומיוחד במינו. המורים הופכים להיות דמויות משמעותיות בחייהם של התלמידים, תוך רצון להקנות ערכים ועקרונות, אוזן קשבת, חיבוק וביקורת. זוהי רשת ביטחון עבור התלמידים, מניסיון בתור תלמידה שהמורים שלה היו ויהיו לתמיד דמויות משמעותיות וחשובות בדרכי!
מה גרם לי לרצות ללמד?
זכיתי להיחשף להוראה כשהייתי מד"צית וזה גרם לי להבין שגם אני רוצה להעביר את המורשת הזו גם בעצמי. בתור תלמידה הסתכלתי על המורים שלי בכזו הערצה, הערכתי את העבודה שלהם בלהקות, הערכתי את האכפתיות והיחס האישי, את העצות, ההקשבה, החיבוק בימים קשים, הערכתי את הביקורת הבונה שתמיד באה בסופו של דבר לעזור לי, ובגדול פשוט המורים שלי היו (וימשיכו להיות) דמויות מאוד חשובות בחיי, והרגשתי כל כך בטוחה שהיה לי אותם. וזה מה שאיחלתי לעצמי - פשוט להעניק ארגז כלים לחיי גם לאחרים.
איך ומה דורש המעבר מלהיות רקדן ללהיות מורה?
מעל הכל - אש שבוערת בך לעשות את זה.
ללמוד להיות מורה זה חתיכת תהליך, ומי שרוצה לעשות את זה צריך לדעת שהוא כרוך במאמצים.
מעבר לאמביציה והמוטיבציה - קודם כל זה דורש ידע מקצועי שחייבים לרכוש. אסור לשכוח שבמקצוע שלנו אנחנו עובדים עם הגוף, ומורה בעצם לוקח אחריות על הגוף של התלמידים שלו.
המעבר כשלעצמו דורש שינוי פאזה, בנייה של "אני אישי", איך אני רוצה שהתלמידים שלי יתפסו את את העשייה שלי איתם, מה אני רוצה לתת להם, איך אני בונה את הבטחון שלי בדבר הזה.
מורה טוב בעיניי הוא...
כזה שהתלמידים יזכרו גם בגיל 70
זכיתי להיחשף להוראה כשהייתי מד"צית וזה גרם לי להבין שגם אני רוצה להעביר את המורשת הזו גם בעצמי. בתור תלמידה הסתכלתי על המורים שלי בכזו הערצה, הערכתי את העבודה שלהם בלהקות, הערכתי את האכפתיות והיחס האישי, את העצות, ההקשבה, החיבוק בימים קשים, הערכתי את הביקורת הבונה שתמיד באה בסופו של דבר לעזור לי, ובגדול פשוט המורים שלי היו (וימשיכו להיות) דמויות מאוד חשובות בחיי, והרגשתי כל כך בטוחה שהיה לי אותם. וזה מה שאיחלתי לעצמי - פשוט להעניק ארגז כלים לחיי גם לאחרים.
איך ומה דורש המעבר מלהיות רקדן ללהיות מורה?
מעל הכל - אש שבוערת בך לעשות את זה.
ללמוד להיות מורה זה חתיכת תהליך, ומי שרוצה לעשות את זה צריך לדעת שהוא כרוך במאמצים.
מעבר לאמביציה והמוטיבציה - קודם כל זה דורש ידע מקצועי שחייבים לרכוש. אסור לשכוח שבמקצוע שלנו אנחנו עובדים עם הגוף, ומורה בעצם לוקח אחריות על הגוף של התלמידים שלו.
המעבר כשלעצמו דורש שינוי פאזה, בנייה של "אני אישי", איך אני רוצה שהתלמידים שלי יתפסו את את העשייה שלי איתם, מה אני רוצה לתת להם, איך אני בונה את הבטחון שלי בדבר הזה.
מורה טוב בעיניי הוא...
כזה שהתלמידים יזכרו גם בגיל 70
רגע מיוחד בסטודיו שהשפיע עליי וזכור לי. כרקדן או כמורה.
לפני כמה שבועות עשיתי שיעור אימפרוביזציות לאחת הלהקות שלי.
ביקשתי מהרקדנים לעשות קטעים מפינה לפינה שבהם צריכים לספר על משבר כלשהו שהיה להם בחיים.
פשוט מצאתי את עצמי בסיטואציה שכל אחד מהם הכי חשוף ועצם זה שהרגישו ככה בנוח להחשף אחד מול השני ומולי, ממש גרם לי להתרגש עד דמעות, וגם להם :)
השלימי את המשפט –
אני אוהבת... לאכוללללל
הייתי רוצה... לנסוע בזמן
מעצבן אותי ש... אני נורא רוצה משהו ולא מצליחה להשיג אותו
מרגש אותי... אני חלק מתהליך של מישהו
משהו שלא יודעים עליי... אני מתה ללמוד גיטרה חשמלית
המוטו שלי... לא להסתכל אחורה בכעס :)
טיפים ממני לרקדנים שלנו
תאמינו בעצמכם. כל אחד מכם יכול להיות מה שהוא רק ירצה, זה רק עניין של החלטה. אתם יוצרים את המציאות שאתם חיים בה, ואם תשקיעו מספיק מאמצים וכוחות שיש בתוככם אתם יכולים לעשות הכל!
ואף פעם לא לוותר... העבודה היא כל פעם מחדש לקום ולחדש אנרגיות.
עולם המחול הוא עולם מורכב, אבל שמעניק לכם כל כך הרבה! ויכול להיות לא קל לפעמים, אבל החכמה היא לא להישבר ולהמשיך לעשות את מה שאתם הכי אוהבים, ולהיות מנועים מהאהבה הזאת :)
לפני כמה שבועות עשיתי שיעור אימפרוביזציות לאחת הלהקות שלי.
ביקשתי מהרקדנים לעשות קטעים מפינה לפינה שבהם צריכים לספר על משבר כלשהו שהיה להם בחיים.
פשוט מצאתי את עצמי בסיטואציה שכל אחד מהם הכי חשוף ועצם זה שהרגישו ככה בנוח להחשף אחד מול השני ומולי, ממש גרם לי להתרגש עד דמעות, וגם להם :)
השלימי את המשפט –
אני אוהבת... לאכוללללל
הייתי רוצה... לנסוע בזמן
מעצבן אותי ש... אני נורא רוצה משהו ולא מצליחה להשיג אותו
מרגש אותי... אני חלק מתהליך של מישהו
משהו שלא יודעים עליי... אני מתה ללמוד גיטרה חשמלית
המוטו שלי... לא להסתכל אחורה בכעס :)
טיפים ממני לרקדנים שלנו
תאמינו בעצמכם. כל אחד מכם יכול להיות מה שהוא רק ירצה, זה רק עניין של החלטה. אתם יוצרים את המציאות שאתם חיים בה, ואם תשקיעו מספיק מאמצים וכוחות שיש בתוככם אתם יכולים לעשות הכל!
ואף פעם לא לוותר... העבודה היא כל פעם מחדש לקום ולחדש אנרגיות.
עולם המחול הוא עולם מורכב, אבל שמעניק לכם כל כך הרבה! ויכול להיות לא קל לפעמים, אבל החכמה היא לא להישבר ולהמשיך לעשות את מה שאתם הכי אוהבים, ולהיות מנועים מהאהבה הזאת :)
לצפייה בראיונות "שישי אישי במחולה" קודמים - לחצו על שם המורה
♦ טל מלמן
♦ אלכס סקקון
♦יעל הופמן
♦ טל מלמן
♦ אלכס סקקון
♦יעל הופמן